لقد استقطبت قضية العنف الجندري طوال فترة جائحة الكورونا اهتماما كبيرا ومتزايداً من قبل الجمعيات النسوية وشهدت حراكاً لم تشهده من قبل، خاصةّ عندما ارتفعت وبشكل ملحوظ، التبليغات عن العنف في العائلة والتوجّهات لخطوط الطوارئ، علاوة عن الارتفاع الحاد بنسبة 760% لتوّجهات الفتيان والفتيات ضحايا العنف في العائلة. اذ بلغ  عدد التوجّهات للسلطات الرسمية ما بين تاريخ 13 و20 أيار، 512 توجهّاً لفتيات ونساء ضحايا العنف الجندري، أي بمعدل 73 توجهاً في اليوم مقارنة مع معدل 8 توجّهات في الأسبوع خلال الأسبوع الأول للحظر الصحّي (آذار)، وقد أدى الاغلاق الذي نتج عن أزمة الكورونا إلى حبس المزيد من النساء والأطفال والفتيان في مكان ضيّق لفترة طويلة من الوقت مع المعتدين عليهم ومع القليل من المساعدة المتاحة.

כבר שנים שארגונים פמיניסטיים מתריעים בפני הנהגת הציבור הערבי כי אם לא יעשו מספיק כדי למנוע אלימות על רקע מגדרי, זה יגיע לפתח ביתם של כולם. בהיעדר טיפול אמיתי של המדינה ומוסדותיה בבעיה, על המנהיגות הערבית לעשות הרבה יותר ממה שנעשה עד כה.

הרצח של העובדת הסוציאלית מיכל סלה גרם להלם בקרב חבריה למקצוע, במיוחד אלה העוסקים בתחומים שהם דיני נפשות: איך מקרה כזה עבר מעלינו? איך ייתכן שאלימות קשה במשפחה, שהסתיימה ברצח, עברה מתחת לרדאר של קהילת העובדים הסוציאליים שסובבה אותה? למעשה, זהו עוד רצח על רקע מגדרי, שחושף את אוזלת היד וחוסר האונים של המטפלות והמטפלים, בהגנה על נשים ונערות, וגם בהגנה על חייהם שלהם.

שביתת העובדים הסוציאליים היתה ראויה מאין כמוה, והובילה מהלך לשינוי חברתי. אך המהלך הזה נותר מבודד, ומחאתם החשובה והצודקת ככל שתהיה לא תשיג את מטרותיה כל עוד הם נמנעים ונרתעים מלהיות שחקנים מרכזיים במאבקים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים במדינה.

כשפרשתי מעבודתי כעובדת סוציאלית מטפלת לפני יותר מ-16 שנה, היה לי עצוב אף שההחלטה לפרוש היתה שלי.